במדבר, פרק י״ב, פסוק ב׳

מרים ואהרן קוראים תיגר על מדרגתו הייחודית של משה ועל החלטתו לפרוש מאשתו. הם תוהים בהדגשה הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה, תוך שימוש בכפל לשון שנועד להעצים את טענתם או לרמוז על חסרונותיו. לגישתם אין למשה עילה להתנשא, שהרי הֲלֹא גַּם־בָּנוּ דִבֵּר וגם הם זכו לנבואה מבלי שנדרשו לוותר על חיי משפחה. הדברים נאמרו בפרטיות מוחלטת, או לחלופין בפני משה שבחר לשתוק מתוך ענווה. דווקא בשל שתיקה זו וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה, והתערב מיד כדי להגן על משרתו ולהשיב לתלונה שכוונה למעשה כלפי החלטותיו.