בסתר אוהלי ההנהגה, מתגלעת מתיחות משפחתית ואישית סביב חיי הנישואין של גדול נביאי ישראל. אחיו הגדולים, השותפים להנהגת העם, מעבירים ביקורת על התנהלותו האישית כלפי אשתו, ביקורת שמובילה להתערבות אלוהית ישירה.
המילה וַתְּדַבֵּר מעידה על כך שהשיחה לא הייתה רכה, שכן פועל זה במקרא מציין לרוב דיבור קשה ותוכחה, בניגוד ל"אמירה" המבטאת רכות ותחנונים [רש"י, צפנת פענח, גור אריה]. הכתוב מקדים את שמה של מרים לאהרן משום שהיא זו שיזמה ופתחה בדיבור. כאישה, היא גילתה רגישות רבה יותר למצבה של אשת משה, בעוד אהרן נגרר אחריה, הסכים עמה או שתק, ולכן שניהם נשאו באשמה [רש"י, רבנו בחיי, בכור שור]. את המידע על המתרחש בחדרי חדרים שאבה מרים משיחת אקראי; כאשר התבשרו במחנה שאלדד ומידד מתנבאים, שמעה מרים את צפורה מקוננת על נשותיהם שעומדות להיוותר בודדות, כשם שמשה פרש ממנה מאז שזכה לנבואה. מידע זה עבר ממרים לאהרן, והצית את הביקורת [רש"י, חזקוני].
זהותה של הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית עומדת במוקד מחלוקת פרשנית מרתקת:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בצפורה המדיינית, אשת משה. הכינוי "כושית" הוענק לה מסיבות שונות: יש המפרשים זאת כתיאור פיזי מילולי, שכן המדיינים חיו באוהלים תחת השמש הקופחת, ועורם היה כהה ושחור כשל בני כוש [אבן עזרא, רשב"ם, רבנו בחיי]. מנגד, פרשנים רבים רואים בכינוי זה לשון סגי נהור (היפוך משמעות). כשם שאדם כהה עור בולט בשחרותו, כך בלטה צפורה ביופייה הייחודי. הכינוי "כושית" נועד להסוות את יופייה כדי להגן עליה מפני עין הרע, או לשמש ככינוי חיבה הפוך [רש"י, אבן עזרא, רבנו בחיי, הכתב והקבלה]. מעבר ליופי החיצוני, הכינוי מעיד גם על כך שהייתה מובדלת ומשונה לטובה מכל הנשים בצדקותה ובמעשיה הטובים [תורה תמימה, שפתי חכמים].
גישה פרשנית אחרת, הנשענת על מדרשי קורות חייו של משה, גורסת כי לא מדובר בצפורה, אלא במלכה כושית ממש. לפי מסורת זו, משה מלך בארץ כוש במשך ארבעים שנה לפני בואו למדיין, ונשא שם אישה מבנות המקום, אך מעולם לא קיים עמה יחסי אישות. הביקורת של מרים ואהרן כוונה כלפי נישואין אלו לאישה נוכריה [רשב"ם, דעת זקנים, בכור שור].
מהות הביקורת מקופלת במילים עַל אֹדוֹת, המפורשות כעסק שנוצר סביב ריחוק, פרישה וגירושין [רש"י, הכתב והקבלה]. מרים ואהרן התרעמו על כך שמשה הפסיק את חיי האישות שלו. הם סברו שמשה פרש מאשתו בגלל גאוותו על כך שה' מדבר עמו, והם טענו שאין בכך הצדקה, שהרי ה' מדבר גם איתם והם לא נדרשו לפרוש מבני זוגם [רש"ר הירש, מלבי"ם, צרור המור]. אחרים מסבירים שהם חשדו שמשה התרחק מאשתו משום שלא הייתה יפה מספיק בעיניו או משום שלא הייתה מיוחסת כמותם [הטור הארוך, תולדות יצחק, אברבנאל].
כדי להדגיש את תמיהתם, הכתוב כופל את הטענה: כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. הכפילות נועדה לחדד את חוסר ההיגיון שבמעשיו – אם לקחת אותה לאישה בעבר מתוך בחירה, מדוע עתה אתה מתרחק ומגרש אותה? [אברבנאל, אלשיך, שפתי חכמים]. לחלופין, הכפילות באה להדגיש את שלמותה של האישה: לא רק שהייתה נאה ביופייה, אלא הייתה נאה גם במעשיה, ולכן פרישתו ממנה תמוהה שבעתיים [רש"י, מזרחי].
משה, מתוך ענוותנותו העצומה, שמע את הדברים ולא הגיב. הוא לא ייחס חשיבות ליופי חיצוני ולא נפגע מהביקורת, ודווקא בשל שתיקתו וצדקתו, ה' הוא זה שהתערב מיד כדי לתבוע את עלבונו ולהבהיר לאחיו את ההבדל התהומי בין נבואתם לנבואתו המחייבת פרישות מוחלטת [שד"ל, צרור המור, תולדות יצחק].