קרה לכם פעם ששמעתם חצי סיפור על מישהו ומיהרתם לכעוס או להעביר ביקורת? משהו כזה קרה אפילו במשפחה של משה רבנו. מרים ואהרן, האחים הגדולים של משה, שוחחו ביניהם על חיי המשפחה שלו. המילה וַתְּדַבֵּר מלמדת אותנו שהשיחה שלהם לא הייתה נעימה ורכה, כי בתנ"ך המילה הזו מתארת בדרך כלל דיבור קשה של ביקורת. מרים היא זו שיזמה את השיחה, ולכן שמה מופיע ראשון. היא שמעה במקרה שמשה מתרחק מאשתו צפורה בגלל התפקיד שלו כנביא, והיא שיתפה בכך את אהרן. שניהם לא הבינו את ההתנהגות של משה וחשבו שהוא טועה, הרי גם הם נביאים שמדברים עם ה', ובכל זאת לא היו צריכים לשנות את חיי המשפחה שלהם.
בשיחה שלהם הם קוראים לצפורה הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית. פרשנים מסבירים שזהו בעצם כינוי מיוחד. בדיוק כמו שאדם כהה עור בולט לעין, כך צפורה בלטה מכולן ביופייה ובמעשיה הטובים והצדיקים. לפעמים משתמשים במילה הפוכה כדי להגן על מישהו מיוחד. האחים דיברו עַל אֹדוֹת המצב הזה, כלומר על הריחוק שנוצר. התורה אפילו חוזרת על המילים כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח כדי להדגיש כמה הם היו מופתעים מחוסר ההיגיון שבדבר: הרי בחרת בעבר להתחתן עם אישה כל כך טובה ונאה, אז למה עכשיו אתה מתרחק ממנה?
ואיך משה הגיב לכל הביקורת הזו של אחיו הגדולים? מתוך הענווה העצומה שלו, הוא פשוט שתק. הוא לא נעלב ולא ענה להם. דווקא בגלל השתיקה המיוחדת שלו, ה' בעצמו התערב מיד כדי להגן על משה ולהסביר למרים ואהרן שהנבואה של משה שונה משל כולם, ודורשת ממנו התנהגות אחרת לגמרי.