יצא לכם פעם לראות מישהו שמתנהג בצורה קצת שונה מכולם, ולא בדיוק הבנתם למה הוא עושה את זה? זה בדיוק מה שקרה למרים ולאהרן. הם ראו שאחיהם משה מתרחק מחיי משפחה רגילים וחי בצורה מיוחדת ושונה, והם התקשו להבין את הסיבה לכך. הם חשבו לעצמם: הרי גם אנחנו נביאים של ה', ואנחנו חיים חיים רגילים לחלוטין. אם כך, למה משה מרגיש צורך להתנהג אחרת?
הם השתמשו במילים הֲרַק אַךְ כדי לשאול בפליאה: האם ה' מדבר רק עם משה? הרי ה' מדבר גם בָּנוּ, כלומר דרכנו אל עם ישראל. הטעות של מרים ואהרן הייתה שהם השוו את עצמם למשה וחשבו שהנבואה שלהם שווה בדיוק לנבואה שלו.
בסוף מופיעות המילים וַיִּשְׁמַע ה'. התורה מדגישה זאת כי משה בעצמו שמע את הביקורת שהופנתה כלפיו, אבל בגלל שהוא היה כל כך עניו וצנוע, הוא החליט לשתוק. הוא התגבר על העלבון, לא כעס ולא התלונן. דווקא בגלל שמשה ויתר על הכבוד שלו ולא ענה, ה' שמע את הדברים והחליט להתערב בעצמו כדי להגן על כבודו של הנביא שלו.