וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה מתעורר כלפי אהרן ומרים רק לאחר שהוכיח אותם והסביר להם את חטאם, ללמדנו שאין לכעוס על אדם בטרם מבהירים לו במה שגה, או משום שלא מיהרו להודות באשמתם. אף שהכעס הופנה בָּם, כלומר כלפי שניהם, ייתכן שאהרן ספג רק נזיפה כי נגרר אחר אחותו, או ששניהם לקו בצרעת אך הוא נרפא באופן פלאי ומיידי. לבסוף, וַיֵּלַֽךְ מתאר את הסתלקות ענן השכינה מתוך זעם כדי לאפשר למידת הדין להענישם. מנגד, יש המפרשים שדווקא הכעס הוא שהלך והתרגע, כדי שמרים תוכל לשרוד את עוצמת העונש.
במדבר, פרק י״ב, פסוק ט׳
פרשת בהעלותך
וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.