במדבר, פרק כ״ז, פסוק י״ז

יצא לכם פעם לחשוב מה הופך מנהיג למנהיג באמת טוב? משה רבנו עומד לסיים את התפקיד שלו, ומתוך דאגה עמוקה לעם ישראל, הוא מבקש מה' שיבחר עבורם את המנהיג המתאים ביותר. משה מתאר מנהיג שנותן דוגמה אישית, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם. בניגוד למלכים שיושבים בטוחים בארמון ושולחים את החיילים שלהם להילחם, המנהיג הזה יעמוד ראשון ויצא לפני כולם. בנוסף, הוא גם המנהיג וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, כלומר כזה שמוביל את העם גם בזמני שגרה ושלום, כשצריך לנהל את החיים הרגילים ולעשות משפט צדק. משה ממשיך ומבקש מנהיג וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם. מסתתרת כאן בקשה אישית ומרגשת של משה. הוא יודע שהוא עצמו לא יזכה להיכנס לארץ, ולכן הוא מתפלל שהמנהיג הבא לא רק יוציא את העם לדרך, אלא גם יזכה להביא אותם בפועל ובשלום אל תוך הארץ המובטחת. בסוף דבריו, משה מבקש וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. רועה צאן אמיתי ונאמן לא רק צועד בראש העדר, אלא גם הולך מאחור כדי לוודא שאף אחד לא הולך לאיבוד או נשאר מאחור. הוא דואג באהבה לכל הצרכים של הצאן שלו, ממש כפי שמנהיג ישראל צריך לדאוג לעם.