יצא לכם פעם לשאול שאלה כל כך טובה, שהתשובה עליה עזרה לכולם להבין את הכללים טוב יותר? זה בדיוק מה שקרה עם בנות צלפחד. אחרי שהן פנו אל משה, ה׳ עונה ומסביר כיצד לחלק את נחלת הארץ. הכתוב פותח במילה וַיֹּאמֶר, ולא במילה הרגילה "וידבר". יש לכך סיבה מיוחדת: ה׳ לא נותן כאן חוק חדש לגמרי שאף אחד לא הכיר. הכלל הבסיסי של ירושת הארץ כבר היה ידוע, ומשה רק הסתפק איך בדיוק לקיים אותו במקרה של הבנות. לכן, ה׳ רק מסביר ומרחיב את הכלל. לאחר מכן מופיעה המילה לֵּאמֹר, שמלמדת כי ה׳ מצווה על משה לא לשמור את ההחלטה לעצמו כמי ששופט את המקרה, אלא להעביר את הדברים הלאה, אל הבנות עצמן ואולי אפילו לכל עם ישראל. ההחלטה של ה׳ היא שהבנות יקבלו את כל החלק שהיה מגיע לאבא שלהן, כולל חלק כפול, כי אבא שלהן היה בן בכור.
מיד אחרי פרשת הירושה, ה׳ מצווה על משה לעלות אל הר העברים לקראת סיום תפקידו בעולם. למה הדברים נכתבו צמודים כל כך? מכיוון שקודם הוזכר שהדור שהיה במדבר לא נכנס לארץ בגלל חטא המרגלים, ה׳ רצה למנוע טעות. הוא מבהיר שמשה ואהרן לא נענשו בגלל חטא המרגלים חלילה, אלא רק בגלל מה שקרה במי מריבה. גם שם, זה לא היה מתוך כוונה רעה, אלא בגלל המריבה של העם שבלבלה את משה. לקראת הסוף, ה׳ מעניק למשה נחמה מיוחדת. כשהוא אומר לו להסתכל על הארץ, הוא לא מתכוון רק לארץ ישראל הרגילה שאפשר לראות בעיניים, אלא גם למקום רוחני וגבוה. משה יזכה לפרידה עדינה ומיוחדת מהעולם, ונשמתו הטהורה תגיע מיד למקום של חיים, בדיוק כפי שזכה אהרן אחיו.