תארו לעצמכם שאתם עומדים מול מנהיג גדול ומבקשים בקשה שמעולם לא ביקשו קודם. איך הייתם מרגישים אם פתאום ה' בעצמו היה מתערב ואומר שאתם צודקים לחלוטין? זה בדיוק מה שקרה לבנות צלפחד. כשה' אומר את המילה כֵּן, הוא בעצם מאשר שהבקשה שלהן היא אמת ושהן טענו טענה צודקת ונכונה. איזה שבח עצום זה שה' מסכים איתן! המילה דֹּבְרֹת מראה שהדברים שהן אמרו היו מלאי חוכמה והיגיון.
אולי תופתעו לגלות שכשמדובר על הבנות, התורה משתמשת פתאום במילה לָהֶם בלשון זכר, במקום לומר "להן". למה? כדי ללמד אותנו שכאשר לאדם אין בנים, הבנות עומדות במקומם ונחשבות בדיוק כמו בנים בכל מה שקשור לירושה. ה' מצווה לתת להן נחלה ומשתמש בכפילות נָתֹן תִּתֵּן. הכפילות הזו באה ללמד שהן לא קיבלו רק חלקה אחת, אלא כמה חלקים: גם את החלק הרגיל של אבא שלהן, וגם את החלק המיוחד שלו בתור בן בכור בנכסים של סבא שלהן. הן מקבלות אֲחֻזַּת נַחֲלָה, כלומר מקום קבוע ויציב שיישאר שלהן לדורות.
בסוף, במקום לומר שסתם נותנים להן את הנחלה, כתוב וְהַעֲבַרְתָּ. המילה הזו מסבירה שבעתיד הנחלה יכולה לעבור לשבט אחר, כי אם הבנות יתחתנו עם אנשים משבט אחר, הנחלה תעבור למשפחה החדשה שלהן. בגלל שהמצב הזה קורה אך ורק כי הן נשים, התורה מסיימת וחוזרת להשתמש במילה לָהֶן בלשון נקבה.