נסו לחשוב על רגע שבו הייתם צריכים להעביר למישהו אחר תפקיד חשוב שמאוד אהבתם. האם הייתם נותנים לו את התפקיד בשמחה ובלי טיפה של קנאה? זה בדיוק מה שמשה רבנו עושה כשהוא מעביר את ההנהגה ליהושע בן נון. משה לא רק ממנה את יהושע, אלא ממש מעביר אליו את כל החכמה והאחריות שלו.
התורה מספרת שמשה וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו על ראשו של יהושע. דבר מעניין הוא שה' אמר למשה להניח רק יד אחת, אבל משה בחר להניח את שתי ידיו! הוא עשה זאת מכל הלב, בעין יפה ומבלי לקנא בתלמיד שלו בכלל, כדי למלא את יהושע בהמון חכמה, ממש כמו שממלאים כלי במים עד הקצה.
לאחר מכן כתוב וַיְצַוֵּהוּ. משה נותן ליהושע עצות מעשיות למנהיגות ומבקש ממנו להיות זריז, חכם, ובעיקר לנהוג בהמון סבלנות כלפי עם ישראל.
בסוף מופיעות המילים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה. המילים האלו באות ללמד אותנו שמשה גם העביר ליהושע מההוד שלו, כלומר מהאור המיוחד שקרן מהפנים שלו. אבל כאן יש הבדל קטן. את החכמה משה נתן בשתי ידיים ובשפע רב, אבל את האור המיוחד הוא העביר בדיוק כפי שה' אמר, כדי שהפנים של יהושע לא יאירו חזק מדי ויפחידו את בני ישראל.