במדבר, פרק כ״ח, פסוק כ״ו

תחשבו על אירוע שאתם כל כך מחכים לו, שאתם פשוט סופרים את הימים עד שהוא יגיע. בדיוק ככה בני ישראל הרגישו כשהם חיכו לקבל את התורה. לכן התורה קוראת לחג השבועות בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם. המילה הזו מזכירה לנו שאנחנו ספרנו את השבועות באהבה ובהתרגשות ענקית כדי להתקרב אל ה'. החג הזה נקרא גם וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, כי ממנו והלאה מתחילים להביא אל בית המקדש את הפירות והיבולים הראשונים והטובים ביותר שצמחו. הביכורים המיוחדים ביותר של החג הם שני כיכרות לחם שעשויים מהחיטה שקצרו. הלחם הזה נקרא מִנְחָה חֲדָשָׁה. ולמה דווקא חדשה? כי הלחם הזה הוא בעצם אישור מיוחד. אסור להביא שום מנחה מהתבואה של השנה החדשה, עד שמביאים קודם כל את שתי הלחם האלו. יש עוד משהו פלאי בחג הזה. אם נבדוק אילו קורבנות מביאים בו, נגלה שחסרה מילה אחת שמופיעה בשאר החגים, המילה חטאת, שקשורה לבקשת סליחה על טעויות. הסיבה לכך היא שחג השבועות הוא יום מתן תורה, וביום הגדול הזה בני ישראל עמדו מול הר סיני כשהם טהורים ונקיים לגמרי מכל חטא, ממש כמו תינוק שרק נולד.