במדבר, פרק כ״ח, פסוק י״ב

חשבתם פעם למה כשמביאים קרבן לא מסתפקים רק בבעל חיים, אלא מצרפים אליו גם סולת, שמן ויין? הסיבה היא שכך אנחנו מראים לה׳ שכל השפע שיש לנו בעולם, גם מעולם החי וגם מהשדה שמצמיח לנו מזון, שייך לו ואנחנו מודים לו על הכל. התורה קובעת כמות מדויקת של סולת, שהיא קמח נקי ומשובח, לכל סוג של בעל חיים. למשל, מביאים שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים של סולת לפר, אבל רק שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לאיל, שהוא כבש בוגר. למה הכמויות שונות? כי לכל בעל חיים יש סמל אחר. הכבש הרגיל מסמל את מי שהולך יחד עם כולם בעדר, האיל מסמל את המנהיג, והפר מסמל את הפועל החזק והמרכזי שעובד בשדה. ככל שהתפקיד של בעל החיים גדול ומשמעותי יותר, כך מביאים יחד איתו כמות גדולה יותר של שפע מהשדה. התורה מדגישה את המילים לַפָּר הָאֶחָד כדי להסביר שכל פר מקבל את הכמות המדויקת שלו בנפרד. בנוסף, המילה הָאֶחָד מלמדת אותנו דבר מיוחד: גם אם קרה מצב שבו הציבור לא הצליח למצוא את כל בעלי החיים שצריך להביא באותו יום, ואפילו אם מצאו רק אחד, עדיין אפשר להקריב את מה שיש בידם.