מערכת הקרבנות הציבורית בחגים דורשת דיוק קפדני, והפסוק מפרט את המידות המדויקות של המנחה הנלווית לזבחי החג. מִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן משמעו מנחה העשויה מקמח סולת נקי המעורבב בשמן [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שכללי המנחות כבר ניתנו בתורה במקום אחר, הפירוט חוזר כאן. הסיבה לכך היא שבניגוד לנסכי היין שמידותיהם קבועות תמיד ואינן דורשות פירוט נוסף, במידות המנחה ייתכנו לעיתים חריגים (כדוגמת מנחת העומר בחג הפסח, שבה מובאים שני עשרונים לכבש במקום אחד). משום כך, היה צורך להגדיר במפורש את המידות התקניות והקבועות הנדרשות למועד זה [רש"ר הירש].
לגבי הכמויות עצמן, הפסוק קובע שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר בלשון יחיד, למרות שבפסוק הקודם הצטווינו להקריב שני פרים. הכוונה היא כמובן לשלושה עשרונים עבור כל אחד ואחד מהפרים. התורה נוקטת כאן בלשון קצרה, מתוך הנחה הגיונית שאין צורך להאריך במקום שבו הדבר מובן מאליו – שהרי לא ייתכן שפר אחד יקבל את כל כמות המנחה והפר השני לא יקבל מאומה [רמב"ן].
המילה החותמת את הפסוק, תַּעֲשׂוּ, מעוררת עניין פרשני, שכן היא נראית לכאורה מיותרת ואינה מופיעה באופן דומה בשאר הפרשה. המונח "עשייה" בהקשר זה מתייחס לכל פעולות ההכנה של המנחה עד להבאתה אל המזבח. הפועל מדגיש שישנה מצווה מיוחדת להכין את מנחות מוספי הציבור בכוונה ובהתייחסות מיוחדת, משום שמעלתן של מנחות הציבור גבוהה מזו של קרבנות יחיד [העמק דבר].
בנוסף, ניכר הבדל בולט בין לשון הרבים תַּעֲשׂוּ המופיעה כאן לגבי האיל, לבין לשון היחיד "תעשה" המופיעה מיד בפסוק הבא לגבי הכבשים. הפרשנים מציעים לכך שני כיווני התבוננות – מעשי ורעיוני:
במישור המעשי, השינוי הלשוני משקף את סדרי העבודה הפיזיים במקדש. עשרון אחד (הנדרש עבור כבש) נמסר להולכה לכהן אחד, ולכן הפעולה מתוארת ביחיד. לעומת זאת, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל נמסרים לשני כהנים כדי להוליכם למזבח, ולכן הפעולה מצריכה לשון רבים [העמק דבר].
במישור הרעיוני וההיסטורי, המעבר הפתאומי מלשון הרבים של האיל ללשון היחיד של הכבשים מקפל בתוכו משמעות עמוקה הנוגעת למהות חג הפסח. הכבשים, המוקרבים בשביעיות, מסמלים את ההיסטוריה של האומה ואת ההשגחה האלוהית עליה. חג הפסח ויציאת מצרים הם האירוע המכונן שבו עם ישראל נגאל וגובש לכדי ישות אחת שלמה, כבן יחיד שניצל ממוות ומכלא על ידי ה'. השימוש בלשון יחיד בכבשי הפסח בא להדגיש את האחדות הלאומית המוחלטת הזו, שנוצרה מתוך חוויית הגאולה המשותפת [רש"ר הירש].