במדבר, פרק כ״ח, פסוק כ״ב

הקרבת קורבן החטאת בחג הפסח נועדה להביא טהרה על העם, כאשר המילים וּשְׂעִיר חַטָּאת הן למעשה ביטוי מקוצר שמשמעותו המלאה היא "שעיר עזים" [אבן עזרא].

הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת מהות הכפרה הטמונה במילים לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. גישה אחת מסבירה כי קורבן זה נועד לכפר על מצב שבו בני ישראל טימאו את המקדש בשוגג במהלך השנה החולפת [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המקשרים את הכפרה למועד עצמו, ומסבירים כי היא באה לכפר על מעידות ומכשולים רוחניים שעלולים להתרחש מתוך ההמולה של ימי הרגל [העמק דבר].

מבט רעיוני עמוק יותר עומד על ההבדל שבין קורבן זה לבין קורבן החטאת של ראש חודש, לאור ההדגשה לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. בראש חודש, האומה נוכחת במקדש מבחינה רעיונית בלבד, ולכן חסרונותיה במציאות הממשית בולטים פחות והקורבן מוגדר בתורה "לחטאת לה'". לעומת זאת, בחג הפסח האומה כולה מתכנסת ונוכחת פיזית. נוכחות המונית זו מבליטה לעיני כול את החסרונות האנושיים ואת הצורך הברור בכפרה, ולכן התורה מדגישה כאן שהכפרה נעשית ישירות "עליכם" [רש"ר הירש].

מעבר לפרטי הקורבן המפורשים, ניכר כי התורה בחרה לקצר בתיאור מערכת הקורבנות של שבעת ימי הפסח, שכן היא אינה מזכירה כאן את כל קורבנות העולה. השמטה זו נשענת על כך שפרטי ההקרבה המלאים עוברים במסורת התורה שבעל פה, המהווה השלמה הכרחית לכתוב [אבן עזרא].