ביום החמישה עשר לחודש חל מועד אשר בו קיימת חובה לאכול מצות. התורה משתמשת במילה חג בהקשר לפסח באופן מפורש רק לגבי היום החמישה עשר. אף על פי שחכמים השוו את דיני חול המועד של פסח לאלו של סוכות, קיים הבדל מעשי ביניהם לעניין ריבוי הקרבנות. מסיבה זו, חג הסוכות הוא זה שנקרא בפי חז"ל סתם "חג", בשל ריבוי קרבנותיו המופיעים במקרא [העמק דבר].
התוספת של המילה הזה בפסוק נראית לכאורה מיותרת, ומתוך כך דרשו חז"ל שהיא באה למעט את חג הסוכות מחובת אכילת מצה, כך שחובה זו חלה רק בחודש "הזה" [אור החיים]. מבחינה דקדוקית, האות זי"ן במילה זו נכתבת בדגש [מנחת שי].