קרבן התמיד היומי אינו מורכב רק מן החי, אלא מלווה גם בתוצרת חקלאית המבטאת את הקדשת רכושו ומזונו של האדם לה'. בעוד שקרבן העולה מייצג את התמסרותו המלאה של האדם, המנחה המצורפת אליו מהווה הכרה בכך שה' הוא מקור השפע, הקיום והרווחה הלאומית [רש"ר הירש].
המילה לְמִנְחָה מלמדת כי אין מדובר באחת מחמש המנחות העצמאיות המפורטות בספר ויקרא, אלא ב"מנחת נסכים" – מנחה קבועה המהווה חובה נלווית ובלתי נפרדת מקרבן התמיד [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי, גור אריה].
התורה מפרטת את מרכיבי המנחה ומידותיה:
וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת – מידה המהווה עשירית משלוש סאים [מלבי"ם] של קמח מובחר, שהפרשנים מסכימים כי הוא מופק מחיטים [חזקוני, מלבי"ם]. השימוש בביטוי "עשירית האיפה" במקום במילה השגורה "עשרון", נועד להזכיר את מידת המן שירד במדבר ("והעומר עשירית האיפה הוא"), כדי לטעת בתודעה הלאומית את הזיכרון ההיסטורי של השגחת ה' הדואג לפרנסת עמו [רש"ר הירש].
בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית – הסולת מעורבבת עם שמן זית משובח שהופק מזיתים נבחרים שהבשילו. המילה כָּתִית מתארת את אופן הפקת השמן: הזיתים נכתשים במדוכה ונסחטים בידיים, ואינם נמעכים בכוח בתוך גת או עוברים תהליך של בישול. שיטה עדינה זו מבטיחה שהשמרים והפסולת לא יתערבבו בשמן, וכך מתקבל שמן זך וטהור לחלוטין [בכור שור, חזקוני, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, המילה בְּלוּלָה נכתבה בלשון נקבה כדי להתאים למילה "מנחה" שקודמת לה [העמק דבר].
רְבִיעִת הַהִין – כמות השמן הנדרשת היא רבע ההין, מידה השווה לשלושה לוגים [חזקוני] ונפחה עומד על מעט יותר מליטר אחד [ביאור שטיינזלץ]. המילה רְבִיעִת נכתבת בכתיב חסר, ללא האות יו"ד השנייה, כפי שמופיע במסורות הכתיב המדויקות של המקרא [מנחת שי].