יצא לכם פעם לחשוב איך היו מודים לה' בבית המקדש על כל האוכל והשפע שיש לנו? יחד עם הקרבן הקבוע שהקריבו בכל יום, הביאו גם תוספת מיוחדת מהצומח. התוספת הזו ניתנת לְמִנְחָה, וזו לא מנחה שעומדת בפני עצמה, אלא כזו שתמיד מחוברת ובאה יחד עם הקרבן היומי. המטרה שלה היא להראות שאנחנו יודעים שה' הוא זה שנותן לנו את כל האוכל והדברים הטובים.
התורה מסבירה בדיוק ממה המנחה הזו מורכבת. קודם כל לוקחים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת, שזה קמח חיטים איכותי ומובחר. התורה משתמשת דווקא בשם המידה "עשירית האיפה", כי זו בדיוק הייתה המידה של המן שירד לבני ישראל במדבר. כך אנחנו תמיד זוכרים איך ה' דאג לפרנס את העם שלנו בעבר, ואיך הוא ממשיך לדאוג לנו גם היום.
את הקמח הזה מערבבים עם שמן זית, ולכן התורה אומרת שהמנחה היא בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית. המילה בלולה פירושה מעורבבת, והמילה כתית מתארת את הדרך העדינה שבה הכינו את השמן. במקום למעוך את הזיתים בכוח, היו כותשים וסוחטים אותם בעדינות בידיים. בדרך הזו השמן יצא הכי זך וטהור שיש, בלי שום לכלוך. כמות השמן ששמים היא רְבִיעִת הַהִין, שזה בערך קצת יותר מליטר אחד של שמן משובח.