במדבר, פרק כ״ח, פסוק כ׳

המידות הקבועות של מנחת החג מפורטות במדויק, משום שבניגוד לנסכי היין, בכמויות המנחה ייתכנו לעיתים חריגים. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, כלומר מנחה העשויה מקמח נקי המעורבב בשמן, שממנה יש להביא שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר עבור כל אחד משני הפרים המוקרבים במועד זה. הפסוק ממשיך ודורש להביא וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל וחותם במילה תַּעֲשׂוּ, כדי להדגיש את החובה להכין את מנחות הציבור החשובות בכוונה מיוחדת בכל שלבי העבודה. השימוש בלשון רבים משקף את המציאות שבה שני עשרונים נישאים למזבח על ידי שני כהנים, בניגוד לעשרון הכבש הנישא על ידי כהן אחד. המעבר מלשון הרבים באיל ללשון היחיד בכבשים מסמל את האחדות הלאומית המוחלטת של עם ישראל, שגובש לישות אחת שלמה בעת הגאולה ממצרים על ידי ה'.