במדבר, פרק כ״ח, פסוק י״ט

הציווי וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה מדגיש את עמידתם הישירה של ישראל לפני ה', ולצד זאת מלמד הלכה שלפיה המינים השונים אינם מעכבים זה את זה, כך שאם חסרות חלק מהבהמות ניתן להקריב את מה שיש. הרכב הקורבנות, הכולל פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים, רומז לשלושת האבות ולהתפתחות האומה: הפרים מסמלים את שני קווי הזרע של אברהם, האיל את ממשיכו היחיד של יצחק, ושבעת הכבשים מייצגים את יעקב ועם ישראל שקיבלו את התורה בדור השביעי. בסיום מופיעה האזהרה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם, המחייבת לוודא שהבהמות יהיו ללא כל מום. הקפדה זו קריטית במיוחד ביום טוב, שכן שחיטת בהמה שפסולה למזבח אינה נחשבת לצורך גבוה, ותהפוך את המקריבים למחללי החג בשל עשיית מלאכה אסורה.