במדבר, פרק כ״ח, פסוק ט׳

קרבן המוסף המוקרב וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הוא המועט ביותר ואינו כולל קרבן חטאת או פעלים של עשייה, כדי לשמור על כבוד יום המנוחה שאין בו עניין של כפרת חטאים. עם זאת, הקרבן מתאפיין בכפילות של שְׁנֵי כְבָשִׂים זהים לחלוטין בְּנֵי שָׁנָה, המסמלים את השפע הכפול של היום, את שני טעמי השבת, ואת גיוון היחידים באומה השובתים ממלאכה וממליכים עליהם את ה'. הכבשים צריכים להיות תְּמִימִם, כלומר ללא מום, ולצידם מוקרבים וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, כמות קבועה המקבילה ללחם המשנה. המילה וְנִסְכּוֹ נכתבה בלשון יחיד, והיא מתייחסת לנסך היין הקבוע, לקרבן עצמו, או ליום השבת המעניק לאדם שמחה ועונג.