במדבר, פרק כ״ח, פסוק א׳

לקראת מותו הקרב של משה ומינויו של יהושע למנהיג המעשי, נוצר חלל רוחני הדורש תשתית חדשה לשימור הקשר עם ה'. מכיוון שמשה לא יוכל עוד לשמש כצינור לנבואה ולפקח אישית על המשכן, העם מצטווה על מערכת קרבנות ציבור, שכן מהות המילה קרבן היא התקרבות. החזרה על ציווי הקרבנות בשלב זה נועדה לזרז את הציבור לדאוג למימונם ולביצועם התקין ללא משה, תוך ריכוז מחדש של ההלכות עבור עם שהגיע לבשלות לאומית בתום שנות המדבר. מתוך תפיסה זו של אחריות משותפת, ההוראה וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מיועדת להעברה לכלל בני ישראל, כדי להדגיש את חובת הציבור כולו בשמירה על העבודה הרוחנית.