במדבר, פרק כ״ח, פסוק י״ח

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן של החג נוצר זמן רוחני המובדל לחלוטין משגרת החול. יום זה הוא מִקְרָא־קֹדֶשׁ, אסיפה קדושה המצוינת במאכל, במשתה, בבגדים נקיים ובלימוד תורה, ומבטאת שלמות רוחנית. משום כך מצווה התורה כי כׇּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, ואוסרת עשיית מלאכות שגרה לפרנסה או למניעת הפסד כספי. עם זאת, התוספת של המילה "עבודה" באה להתיר מלאכות של הכנת אוכל ועבודת קורבנות, בניגוד לאיסור הגורף בשבת וביום הכיפורים. מתוך איסור המלאכה למניעת הפסד בחג עצמו, נלמד הכלל כי בימי חול המועד הותרו אך ורק מלאכות שנועדו למנוע הפסד.