וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוא חודש ניסן, נפתח מעגל מועדי השנה המחדש את יסודות החירות והשעבוד לה' בעקבות יציאת מצרים. התורה מציינת בתמציתיות כי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יש להקריב פֶּסַח לַיהֹוָה, כדי להקדים את פירוט קרבנות המוסף של החג ולקבוע את חובת הקרבן לדורות עם הכניסה לארץ ישראל. היות שזמן ההקרבה כבר ידוע מספר שמות, הפסוק משמיט את המונח "בין הערבים" ומדגיש את המילה יוֹם, כדי ללמד ששחיטת הפסח חייבת להיעשות לפני שקיעת החמה וכי איסור המלאכה מתחיל רק משעות אחר הצהריים. בכל שנה מחדש, ציון מועד זה מעורר את ההשפעה הרוחנית של הגאולה ומזכיר כי עצמאות האומה נובעת אך ורק מה'.
במדבר, פרק כ״ח, פסוק ט״ז
פרשת פנחס
וּבַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.