במדבר, פרק כ״ח, פסוק י״ד

מידות היין המדויקות לניסוך על המזבח נקבעות כאן כתקן קבוע לכל מועדי ישראל: וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר, שהם שישה לוגים, וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל, שהם ארבעה לוגים, וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן, שהם שלושה לוגים, כמויות שנמדדו בכלים נפרדים או בכלי אחד בעל סימוני מידה. הקורבן חייב להיות מוקרב בדיוק ביום התחדשות החודש, ולכן נאמר זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, ללמד שאם עבר זמנו אין אפשרות להשלימו ביום אחר, שכן לכל יום וחודש יש דרישה והארה רוחנית משלו. הציווי חל על כל לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, בין בשנה פשוטה ובין במעוברת. בנוסף, מילים אלו מורות על חובת התחדשות שנתית, לפיה החל מחודש ניסן יש להקריב את קורבנות הציבור אך ורק מתרומות חדשות שנאספו מהעם, כביטוי להתמסרות ציבורית מחודשת לה'.