במדבר, פרק כ״ח, פסוק ל״א

קורבנות המוסף של חג השבועות מוקרבים מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ, והם מהווים מערכת נפרדת מהקורבנות המלווים את מנחת שתי הלחם הייחודית לחג. התורה דורשת שבעלי החיים המוקרבים תְּמִימִם יִהְיוּ־לָכֶם, כלומר שלמים וללא מום, ומצמידה לכך את המילה וְנִסְכֵּיהֶם כדי ללמד שדרישת השלמות חלה גם על היין, השמן והסולת המלווים אותם. נסכים אלו נפסלים להקרבה אם יש בהם פגם כלשהו, כגון קרום לבן על היין, סולת שהתליעה או שמן שטעמו רע, מתוך העיקרון שיש להביא לה' רק את התוצרת המובחרת ביותר. ההשגחה על שלמות היין מודגשת במיוחד בחג השבועות, שכן בעונה זו של השנה יינות הבציר הקודם נוטים להחמיץ ולהתקלקל באופן טבעי.