במדבר, פרק כ״ח, פסוק ז׳

העבודה היומיומית של קורבן התמיד מלווה בניסוך יין, וְנִסְכּוֹ, שמידתו הקבועה היא רְבִיעִת הַהִין עבור לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. התורה דורשת שהמשקה יהיה שֵׁכָר, כלומר יין איכותי וחזק שהתיישן ותסס, או לחלופין יין חי וטהור שלא דולל במים. הציווי בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ קובע כי הניסוך חייב להיעשות על גבי המזבח המקודש שבעזרה, לשם היו יוצקים את היין ישירות מהחבית כדי לשמור על ריחו העז. כפילות הלשון הַסֵּךְ נֶסֶךְ רומזת גם לניסוך המים בחג הסוכות, והביטוי נֶסֶךְ שֵׁכָר מתאר מזיגה שופעת הנאגרת וממלאת את המזבח, בדומה לשתייה לרוויה. הצמדת המילה בַּקֹּדֶשׁ למונח שֵׁכָר מלמדת שהשמחה הארצית והחומרית מוצאת את ביטויה השלם דווקא כאשר היא מוקדשת לה'.