במדבר, פרק ט׳, פסוק י״ט

שהייתו הממושכת של הענן במקום אחד, לעיתים אף למשך שנים, הציבה בפני העם מבחן אמונה מתמשך של ביטול הרצון העצמי. במצבים שבהם וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן תקופות של יָמִים רַבִּים, העם קיים את הצו האלוהי והמתין בסבלנות, ובכך וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה'. גם כאשר חנו במקום קשה והשתוקקו לעזוב, הם נשארו במקומם מתוך יראה וְלֹא יִסָּעוּ לחפש לעצמם חניה חלופית ונוחה יותר. ציות מוחלט זה לחוסר הוודאות בלט גם במצבים ההפוכים, כאשר נאלצו לארוז ולנסוע מיד לאחר מסע מפרך. כך הפכה ההליכה במדבר לקיום מתמיד של רצון ה', בין אם בהימנעות מנסיעה ללא רשות ובין אם בהליכה אקטיבית.