במדבר, פרק ט׳, פסוק כ״ב

המסע במדבר התאפיין בחוסר ודאות מוחלט, כאשר העם היה נתון לדריכות מתמדת ותלוי לחלוטין בהכוונת ה'. הכתוב מפרט זמני חניה משתנים בסדר עולה, החל משהות של יֹמַיִם, דרך חֹדֶשׁ, ועד לחניה של יָמִים שמשמעותה תקופה של שנה תמימה. פירוט זה ממחיש את המורכבות המעשית והנפשית, שכן לעיתים נאלצו לפרק את האוהלים מיד לאחר הקמתם המתישה, ולעיתים נדרשו לעקור בפתאומיות לאחר שביססו שגרה ממושכת בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן. תיאור זה בא לשבח את בְנֵי־יִשְׂרָאֵל על ציותם המוחלט, שכן הם ביטלו את נוחותם האישית ולא התלוננו על עקירה ממקום טוב או על המתנה ארוכה במקום קשה. כאשר הגיעה העת להמשיך במסע וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ, הענן היה ממתין לקריאתו של משה ורק אז החל להוביל את המחנה.