משלי, פרק י״ד, פסוק י׳

עולמו הרגשי של האדם הוא חוויה אישית ונסתרת, שכן רק הלֵ֗ב י֭וֹדֵעַ באמת את המרירות והכאב של מׇרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ. כשם שהאדם חווה את דאגותיו וייסוריו לבדו, כך גם וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ הפנימית לֹא־יִתְעָ֥רַב וישתתף אף אדם זָֽר. חוויה מבודדת זו משתקפת גם בעבודת ה', שכן מי שמונע מעצמו תענוגות חומריים ומוסר את נפשו בעמל התורה או בייסורי הגלות, יזכה לבדו בשמחת השכר העתידי. יתרה מכך, כאשר האדם שומר על ענווה וזוכר את מרירות חטאיו, שמחתו נותרת מתונה, וכך נמנע מהשטן ויצר הרע להתערב בה ולהכשילו.