מערכת המשפט נועדה להיות מעוז של צדק ויושר, אך כוחו של ממון המועבר במחשכים עלול להשחית גם את היסודות המוצקים ביותר של החוק. עיוות הדין אינו קורה מאליו, אלא נובע מפעולה מכוונת ונסתרת המשבשת את דרך הישר.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את הדינמיקה המושחתת של מתן וקבלת שוחד. המילה מֵחֵק מתפרשת כסתר והצנע. השוחד אינו ניתן בגלוי, אלא מועבר בחשאי מחיקו של הנותן, כדי שהדבר לא ייוודע ברבים [אבן עזרא, רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם]. מתת זו ניתנת תמיד על ידי אדם רשע או מי שחייב בדין, וגם אם ינסו להסוות אותה תחת שמות חיוביים כמו "שי" או "מענק", מטרתה האחת נותרת בעינה – פגיעה בטוהר המידות [ביאור שטיינזלץ].
חלק מן הפרשנים מתמקדים בזהותו של הרָשָׁע ובאופן שבו השוחד משפיע עליו. יש המפרשים שהרשע הוא השופט עצמו, הלוקח את הכסף מחיקו של אדם רשע אחר [עמנואל הרומי]. קבלת שוחד מתוארת כתהליך פסיכולוגי הרסני המכה שורשים באדם; שופט שמתרגל לכך יגיע בסופו של דבר למצב שבו הוא עצמו יוזם ודורש את השוחד. יתרה מכך, גם אם בתחילה לקח את הכסף מתוך אשליה שיוכל להמשיך לשפוט בצדק, טבעו של השוחד הוא שמעוות את שיקול הדעת, ולבסוף השופט יטה את הדין בכוונה תחילה [אלשיך].
מטרת הפעולה היא לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט. בניגוד לשופט מושחת שלוקח כסף בגלוי משני הצדדים רק כדי להסכים לדון בתיק או כדי לכפות פשרה, הפסוק מתאר מצב חמור בהרבה שניטל בסתר. כאן מטרתו של השוחד אינה רק להטות פסק דין נקודתי, אלא לעקור ולעוות את הכללים והדרכים הכלליות של מערכת המשפט כולה, כדי להתאים את החוק למידותיו של הצד המשחד [מלבי"ם].
מבחינה תחבירית, טעמי המקרא מפרידים בין המילה מֵחֵק למילה רָשָׁע, כך שהקריאה הנכונה מצביעה על כך שהרשע לוקח את השוחד מתוך החיק [מנחת שי]. ואולם, מתוך קריאה חלופית המחברת בין המילים ("מחיק רשע"), עולה פירוש רוחני ומפתיע. לפי דרך זו, השֹׁחַד אינו כסף כלל, אלא דברי הכנעה, פיוס ותשובה הנאמרים בסתר, בינו לבין בוראו. ה' הוא זה שלוקח ומקבל את ה"שוחד" הזה מחיקם של הרשעים, וכתוצאה מכך הוא "מטה את המשפט" – כלומר, הופך את דינם של השבים בתשובה ממידת הדין למידת הרחמים, ומרעה לטובה [רש"י].