כפיות טובה אינה רק פגם מוסרי נקודתי, אלא תכונה הרסנית שתוצאותיה רודפות את האדם ומחריבות את סביבתו הקרובה. מי שבוחר להיות מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה, עונשו הוא שלֹא־תָמ֥וּשׁ – כלומר לא תסור ותתרחק – רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ, והיא תרדוף אחריו ללא הרף [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון, מנחת שי].
הפרשנים מציגים מספר רבדים להסבר העונש שאינו מרפה מביתו של כפוי הטובה. במישור החברתי והמעשי, אדם שגומל רעה למי שהיטיב עמו גורם לכך שהסביבה תתאכזר אליו. כאשר תבוא עליו צרה, לא יימצא איש שיסכים להושיט לו עזרה או להשתדל להצילו, משום שאנשים רואים את כפיות טובתו. כך הרעה תישאר בביתו והוא ייוותר בחוסר כל [רלב"ג, מצודת דוד, עמנואל הרומי].
מעבר לרובד החברתי, כפיות הטובה טומנת בחובה סכנה רוחנית ואמונית עמוקה. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שמי שאינו מכיר בטובתם של בני אדם, סופו שלא יכיר בטובות התמידיות שמעניק לו ה', ומשם הדרך לכפירה קצרה [רלב"ג, אלשיך]. ה' העניק לאדם שכל ויכולת דיבור כדי להבדילו מן הבהמה ולכוונו לשלמות, אך כאשר האדם משתמש במתנות אלו למטרות של תאוות חומריות, רכילות, לעג ושקרים – הוא למעשה משלם לה' רעה תחת טובה [עמנואל הרומי].
עונשו של כפוי הטובה מגיע מאת ה' בבחינת מידה כנגד מידה, וברמת חומרה יוצאת דופן. יש הסבורים כי גם אם האדם ישנה את דרכיו, ישוב בתשובה ויתחיל להיטיב, ה' ימשיך לשלם לו רעה תחת טובה כגמול מדויק על מעשיו הקודמים, והרעה לא תעזוב את ביתו לעולם [מלבי"ם]. דעה נוספת רואה בקביעה זו קללה ישירה שמטיח המחבר באדם כזה [עמנואל הרומי].
נוכחותה של הרעה בבית מוסברת גם מזווית רוחנית הקשורה לאווירת המדנים. אדם המשיב רעה תחת טובה יוצר סביבו מחלוקות ומונע כל אפשרות להשכנת שלום. בבית שבו ישנה מריבה מתמדת שוכנים כוחות שליליים ורוחות רעות המוצאים בו מנוחה, ולכן הרעה פשוטו כמשמעו אינה מסתלקת מביתו [אלשיך].
זווית ייחודית מרחיבה את הפסוק גם לתחום האינטלקטואלי והספרותי. אדם המשיב רעה תחת טובה הוא גם מי שמבקר ומדבר סרה בחכמים שחיברו ספרים כדי להועיל לציבור. מי שניגש לדברי חכמה מתוך רצון ציני לדחות ולזלזל במקום ללמוד, עונשו שהרעה לא תמוש ממנו – הוא לא יצליח להבין את דבריהם, ייכשל באמונות כוזבות, והזיופים שייצר יהפכו למקור צרתו [עמנואל הרומי].