השגחתו של ה' בעולם פועלת בשני כיוונים מנוגדים: היא מעניקה הגנה וקיום לאמת ולחכמה, ובה בעת מכשילה ומבטלת את מזימותיהם של אנשי המרמה. המציאות ממחישה כיצד הצלחתם של בני אדם אינה תלויה רק בכישוריהם או בחלקלקות לשונם, אלא נתונה תחת בחינה אלוהית מתמדת.
הביטוי עֵינֵי ה' אינו אלא משל להשגחתו, רצונו ושכלו של הבורא, שכן התורה מדברת בלשון בני אדם [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבחלקו הראשון של הפסוק, המילים נָצְרוּ דָעַת מלמדות שה' שומר ומגן על אנשי האמת והדעת מכל רע, מדריך אותם בדרך החיים ומסייע לעצתם להתקיים. גישה פילוסופית יותר מפרשת את המילה דָעַת כמושכלות ראשונות וידיעות ברורות המבוססות על החושים והשכל. לפי פירוש זה, ה' נטע באדם את היכולת להבין את האמת, והוא שומר על יסודות החכמה הללו לבל יאבדו, כדי שהאדם יוכל להגיע להכרה אמיתית של המציאות [מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה כי ה' שומר על דיבורם של אנשי הדעת ונוסך את המילים הנכונות בפיהם [עמנואל הרומי].
לעומת השמירה על הידע והאמת, חציו השני של הפסוק מתאר את יחסו של ה' אל הרשעים: וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד. משמעות המילה וַיְסַלֵּף היא יעקם, יסבך ויכשיל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מציגים כמה דרכים שבהן ה' מסלף את דברי הבוגדים. הדרך האחת היא שה' מפר את רצונם, מבטל את מחשבותיהם ומכשיל את העצות שהם חורשים נגד אנשי הדעת. זווית מעניינת נוספת מתמקדת בפער שבין פיו ולבו של הרמאי; הבוגד מנסה להסוות את כוונותיו הרעות באמצעות מתק שפתיים, אך ה' משבש את לשונו וגורם לו לפלוט דברים שיחשפו את בגידתו ואת רעתו הפנימית, בדומה לבלעם שנאלץ לברך במקום לקלל [אלשיך, עמנואל הרומי].
קריאה זו של הפסוק מעוררת שאלה תיאולוגית עמוקה: האם ה' מתערב בבחירתו החופשית של האדם ומטה אותו לרעה? יש מי שסבור כי לעיתים, כעונש על רשעות קיצונית, חכמתו העליונה של ה' אכן מעוותת את דרכו של החוטא ומונעת ממנו את האפשרות לחזור בתשובה [עמנואל הרומי]. מנגד, יש המתנגדים בחריפות לתפיסה שהבורא מכוון להרשיע את הרשע, שהרי ה' אינו חפץ במות הרשע. לכן, הם מפרשים שהמילה וַיְסַלֵּף אינה מתארת פעולה אקטיבית של ה' נגד בחירת האדם, אלא תיאור מצב ולפיו ה' רואה כיצד הבוגד עצמו מסלף את הדין והמשפט. לחלופין, תיאור זה של הנביאים נועד רק להמחיש עד כמה דרכו של הרשע מרוחקת מה', אך בשום אופן אין משמעותו שה' נוטע בלב הרשע רצון להוסיף על חטאיו [אמרי דעת].