דברי החכמה הניתנים לאדם אינם רק אוסף של אמירות אקראיות, אלא מערכת מובנית, אמינה ובעלת ערך עליון שנועדה להעניק הדרכה מדויקת לחיים.
המילה שָׁלִישִׁ֑ים נכתבת במסורת הכתיב והקריא כ"שלשום" אך נקראת "שלישים" [מנחת שי]. בשל כך, יש המפרשים את המילה הכתובה שלשום כביטוי של זמן, כלומר "אתמול שלשום כתבתי להודיעך" [אבן עזרא]. עם זאת, רוב הפרשנים מתמקדים במילה כפי שהיא נקראת, שָׁלִישִׁ֑ים, ומציעים לה שלושה כיווני פירוש מרכזיים.
הגישה הראשונה רואה במילה ביטוי לחלוקה משולשת ומסודרת [אמרי דעת]. יש הסבורים כי הכוונה היא לשלושת חלקי התנ"ך, תורה, נביאים וכתובים [רש"י], בעוד אחרים ממקדים זאת בספר משלי עצמו, המחולק לשלושה חלקים מרכזיים [מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון חזרה, כלומר דברים שנכתבו שלוש פעמים ויותר, כרמז לדברים שנשנו פעמים רבות כדי לחזקם ולהדגישם [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי].
הגישה השלישית, המשותפת למספר פרשנים, גוזרת את המילה שָׁלִישִׁ֑ים מלשון שרים ונכבדים. לפי פירוש זה, הכתוב מעיד על כך שנמסרו לאדם דברים חשובים ונכבדים מאוד, בדומה לשרים המנהיגים את הממלכה [מצודת ציון, רלב"ג, עמנואל הרומי]. ברובד הרוחני, שרים אלו מתוארים ככוחות קדושה עליונים ושמותיו של ה' הגנוזים בתורה [אלשיך].
ההדרכה הנכבדה הזו נמסרת בְּמֹ֖עֵצ֣וֹת וָדָֽעַת. המילה בְּמֹ֖עֵצ֣וֹת משמעה עצות ופיקחות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על ההבדל שבין שני המושגים: יש המחלקים זאת כך שבְּמֹ֖עֵצ֣וֹת מייצגות הדרכה מעשית לחיי המעשה ולעניינים מדיניים, ואילו וָדָֽעַת מכוונת להשכלה עיונית [רלב"ג]. חלוקה נוספת מציעה כי בְּמֹ֖עֵצ֣וֹת הן עצות אישיות לאדם כיצד להתנהג, בעוד וָדָֽעַת היא הידיעה הברורה הנדרשת כדי ללמד אחרים [מלבי"ם]. מבחינה לימודית, העצות הן המידות והכללים שדרכם לומדים תורה, והדעת היא היכולת השכלית לברר את האמת מתוך משא ומתן תורני [אלשיך].
מטרת הדברים היא להעניק לאדם ביטחון בדרכו הרוחנית. הכתוב פונה לאדם שעלול לחשוש משגיאות בהבנת התורה או לפקפק בדברי מלמדיו, ומבטיח לו כי הדברים הכתובים הם אמיתיים, נכבדים ומבוססים. הבטחה זו נועדה לעודד את האדם לפנות את לבו מעסקי החומר, לבטוח בה', ולעסוק בתורה מתוך ידיעה שהיא מובילה אותו לאמת [מצודת דוד, אלשיך].