משלי, פרק כ״ד, פסוק כ׳

הצלחתם של בעלי הזדון היא אשליה זמנית, ולכן כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, כלומר לא ייוותרו להם עתיד והמשכיות לאחר מותם, ויש המזהירים כי התחברות אליהם אף תגרום לכך שלא יהיה סוף למעשיהם הרעים. הפסוק ממשיל את קיומם לנר, וכאשר נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ, הכוונה היא שנשמתם תכבה בטרם עת, או ששכרם על מצוותיהם המעטות ישולם במלואו בעולם הזה מבלי להותיר להם זכות לעולם הבא. המילה יִדְעָךְ מתארת כיבוי וכיליון, אך גם מדמה להבה קופצת ומהבהבת רגע לפני סופה. דימוי זה ממחיש שגם בשיא שגשוגם החומרי, חייהם של הרשעים אינם יציבים והם שרויים בחוסר מנוחה ובפחד מתמיד מפני העונש הקרב.