ההוראה אַל־תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה־לּוֹ באה לעקור מהשורש את יצר הנקמנות הטבעי הדוחף את האדם להשיב לזולת כגמולו. בהקשר המשפטי והחברתי, אם אדם הפיץ עליך שקרים או העיד נגדך, אין להשתמש בשיטותיו הפסולות ולהעיד נגדו לשקר כפעולת תגמול. לחלופין, האזהרה חלה גם במצב שבו אדם סייע לך בעבר בעדות שקר, ואסור לך לומר אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפׇעֳלוֹ, כלומר בהתאם למעשיו, מתוך תחושת מחויבות נאמנות שגויה לגמול לו בטובה פסולה דומה. במישור החינוכי, הפסוק מנחה שלא להתייאש מאדם שמתעלם מדברי תוכחה, ואין לזנוח אותו רק משום שהתעלם ממך, אלא יש להמשיך להשתדל להחזירו למוטב.
משלי, פרק כ״ד, פסוק כ״ט
אַל־תֹּאמַ֗ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה־לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה־לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפׇעֳלֽוֹ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.