בני אדם נוטים לעיתים להתחמק מן האחריות המוסרית להציל את זולתם מסכנה או ממוות, תוך הישענות על טענות של חוסר ידיעה או אוזלת יד. ואולם, בעוד שתירוצים אלו עשויים לשכנע בשר ודם, הם חסרי משמעות מול בורא עולם, החודר מבעד למסוות ומטיל על האדם אחריות מלאה על בחירותיו.
המילים כִּי תֹאמַר משמעותן "שמא תאמר" [רש"י]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאדם עלול להתכחש למציאות ולתרץ את חוסר המעש שלו בטענה הֵן לֹא־יָדַעְנוּ זֶה, כלומר להצטדק ולומר שלא ידע שהאנשים הללו נתונים בסכנת מוות, או שלא ידע שיש ביכולתו להושיע אותם. לעומת הפירוש הפשטני של התחמקות מאחריות, יש המעלים טענות פילוסופיות ורוחניות יותר להימנעות מהצלה. שמא יאמר האדם: מדוע שאתפלל על חולים שנגזר עליהם למות משמיים, הרי ייתכן שהם רשעים או שעתידים לחטוא? לחלופין, מדוע שאחלל שבת כדי להציל אדם גוסס שנותרה לו רק שעת חיים אחת? ובהקשר המשפטי, מדוע שאתאמץ ללמד זכות על אדם שכבר יצא חייב בדינו? [אלשיך].
על כל התירוצים הללו עונה שלמה המלך: הֲלֹא־תֹכֵן לִבּוֹת הוּא־יָבִין. המילה תֹכֵן נגזרת מהמילה "תוך" [מצודת ציון], והכוונה היא שה' נמצא בתוך ליבות בני האדם ומבין את מחשבותיהם הנסתרות. ישנה הבחנה דקה בין הפעלים בפסוק: ה' יָבִין את המחשבות הנסתרות שבלב ומסיק מן הקודם אל המאוחר, אך במקביל, בהיותו וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ, הוא גם יֵדָע בידיעה ברורה ומוחשית את האמת, שכן מעשיו של האדם חקוקים ומצוירים על לוח נפשו [מלבי"ם].
לאור זאת, מתבארות גם התהיות המוסריות. ה' בוחן את כוונת הלב, ולכן גם אם אדם יציל גוסס לזמן קצר בלבד, ייתכן שבאותו זמן המושכל יהרהר בתשובה ויזכה לחיי העולם הבא. ואפילו אם התפילה על החולים לא תועיל והם ימותו, ה' יודע שהכוונה הייתה טהורה ולטובת ישראל. באשר למשפט, על האדם לעשות את המוטל עליו ללמד זכות, ואם הפושע יינצל מעונש בית דין, ה' כבר ידאג להשיב לו כגמולו בדרכים אחרות [אלשיך]. אמנם איננו יכולים לדעת בוודאות את מכלול המחשבות המביאות אדם לידי מעשה, אך ה' יודע היטב אם האדם אכן השתדל לעשות את הטוב כפי יכולתו [רלב"ג].
בסופו של דבר, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ. העמדת פנים לא תועיל מול ה' [ביאור שטיינזלץ]. התגמול האלוהי פועל במידה כנגד מידה, ואם האדם ידע על הסכנה והתרפה מלהציל, כוחו שלו יחלש [מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, ה' שופט את האדם לא רק על פי התוצאה הסופית של מעשיו, אלא על פי שלמות כוונתו. אם האדם פעל מתוך כוונה שלמה להציל, ה' ינצור את נפשו ויגמול לו על פעולתו הראויה, גם אם ההצלה לא צלחה בסופו של דבר [אלשיך].