כוחה של תשובה מדויקת, ישרה ושקולה ניכר לא רק בתוכן הדברים, אלא גם בתגובה הרגשית שהיא מעוררת אצל השומע ובאופן שבו היא מעצבת את השיח.
המילה ישק מובנת לרוב מלשון נשיקה וחיבור השפתיים [מצודת ציון], אך יש המפרשים אותה גם מלשון זירוז, חימוש והכנה [עמנואל הרומי]. המילה נכוחים מתארת דברים אמיתיים, ישרים וברורים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילה משיב אינה מציינת סתם מענה, אלא מבטאת יכולת לסתור ולהפריך את דברי החולק בצורה מבוססת והגיונית [מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשפט עוסק באהדה ובהערצה שרוחשים לאדם היודע להשיב תשובות ישרות וחכמות. אדם כזה אהוב על הבריות עד שראוי שכל אדם ינשק את שפתיו [רש"י, מלבי"ם, עמנואל הרומי]. מנגד, יש הסבורים כי התשובה הנעימה והישרה פועלת בכיוון ההפוך – היא כה עריבה לאוזן, עד שנדמה כאילו המשיב הוא זה שנושק לשפתי השומע [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי], ודבריו עומדים ויציבים כנשיקת שפתיים [אבן עזרא].
גישה שונה לחלוטין מפרשת את המילים שפתים ישק כהנחיה לשתיקה ולריסון, כלומר הצמדת השפה העליונה לתחתונה. לפי כיוון זה, האדם שאינו נבהל להשיב מיד, אלא סוגר את שפתיו וחושב על הדבר, יזכה בסופו של דבר להשיב דברים אמיתיים [עמנואל הרומי]. בדומה לכך, יש הקושרים זאת לקבלת תוכחה: כאשר אדם חוטא זוכה לתוכחה נכונה ונעימה, הוא סוגר את שפתיו, נמנע מלענות בעזות פנים, ותחת זאת משיב דברים ישרים ומקבל על עצמו לתקן את דרכיו [אלשיך, מצודת דוד]. יתרה מזאת, ייתכן שאותו אדם שמקבל את התוכחה ירגיש הכרת הטוב כלפי מוכיחיו, ויבקש לנשקם על שהאירו את עיניו [אלשיך].
פירוש נוסף מציע כי על האדם "לחמש" ולזרז את שפתיו, כלומר לשמור עליהן היטב ולא להפקיר את דיבורו לכל מה שמזדמן, שכן רק מתוך זהירות ושמירה רבה יוכל להשיב דברים נכונים [עמנואל הרומי].