אסור לאדם להיות עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ ולהעיד שקר כדי להרשיע את הזולת, ואף עליו להימנע מעדות הניתנת מתוך חנופה, התערבות מיותרת או כאשר לא ראה את המעשה במו עיניו. איסור זה מתרחב גם לתחום ההגות, ומזהיר מפני המצאת נתונים שקריים שנועדו לסתור חכמים קודמים ולבלבל את מחפשי האמת. ההמשך וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ מזהיר את האדם שלא יתפתה להעיד עבור חברו, שלא יפתה אחרים לעשות זאת, ושלא יעיד שקר רק כדי להרוויח פת לחם. כמו כן, טמונה כאן קריאה להימנע מפטפוט ומדיבור מיותר, שכן השפתיים עלולות לשמש כלי נשק ששובר ומרסק את הזולת, והסכמה לעדות שקר קלה תוביל בהכרח להידרדרות מוסרית חמורה.
משלי, פרק כ״ד, פסוק כ״ח
אַל־תְּהִ֣י עֵד־חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.