משלי, פרק כ״ד, פסוק י״א

חובה מוסרית מוטלת על האדם להתערב למען חפים מפשע המצויים בסכנה ולא לעמוד מנגד. הציווי הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת קורא להושיע אנשים הנלקחים למותם, וכן לעזור לאותם כושלים ונכנעים המובלים וּמָטִים לַהֶרֶג. המילים אִם־תַּחְשׂוֹךְ מזהירות כי אם תימנע מפעולת ההצלה הרי שזהו סימן לחולשה, ויש הקוראים זאת כדרישה מפורשת למנוע את הריגתם. לעיתים אדם מתרץ את חוסר המעש שלו בטענה שלא ידע על הסכנה או מחשש שייפגע בעצמו, אך ה' בוחן את הלבבות וישיב לאדם כגמולו, כך שמי שבוחר להציל אחרים יזכה להצלה בעצמו.