משלי, פרק כ״ד, פסוק י״ז

הדרישה להימנע משמחה לאיד מציבה רף מוסרי ואמוני, שכן מפלת האחר היא גזירה מאת ה' ואין לאדם להתגאות בה, שהרי אינו יודע מה ילד יום ועלול ליפול בעצמו. לכן, בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ התרסקות מוחלטת, אַל תִּשְׂמָח שמחה גלויה ומתמשכת. מעבר לכך, הכתוב מדגיש כי וּבִכָּשְׁלוֹ, כבר בשלב הראשוני של המעידה, אַל יָגֵל לִבֶּךָ. על האדם לעקור כל התפרצות רגעית של גילה ואפילו שמחה פנימית ונסתרת בתוך לבו, ובמקום זאת לבחור בדרך החכמה, להעביר על מידותיו ולסלוח.