משלי, פרק כ״ד, פסוק י״ט

הצלחתם של חוטאים מעוררת לא פעם תסכול או פיתוי לחקותם, אך הכתוב מזהיר אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, כלומר אין להתערבב עמם, לריב איתם או לכעוס על כך שה' אינו מעניש אותם. בנוסף מורה הכתוב אַל־תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים ובשגשוגם החומרי, שכן קנאה זו עלולה לגרור אותך ללכת בעקבותיהם. אזהרה כפולה זו תקפה בין אם מדובר באנשים הפוגעים בבני אדם ובין אם באלו שחטאיהם הם כלפי ה' בלבד, ואף אוסרת לחבור לראשונים כדי להעניש את האחרונים. הסיבה להרחקה מאנשים אלו היא שהצלחתם ועושרם משולים לנר שסופו לדעוך ולהיכבות. בניגוד לנפש הצדיקים שתאיר לעולם, אין לחוטאים אחרית טובה ולכן אין כל טעם לחמוד הצלחה חולפת זו.