עדות שקר טומנת בחובה כוח הרסני וקטלני, והנזק הנגרם באמצעות מילים שווה בעוצמתו ובחומרתו לפגיעתם הפיזית של כלי מלחמה ומשחית [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד]. ההשוואה לאמצעי לחימה נועדה להדגיש כי חטא הדיבור אינו עניין קל ופעוט, אלא שקול לפעולה אלימה ומסוכנת [עמנואל הרומי].
החלק הראשון של הפסוק מונה שלושה כלי נשק שונים, כאשר המילה מֵפִ֣יץ מוגדרת ככלי הרסני, כדוגמת פטיש כבד המנפץ סלעים ועצמות [מלבי"ם, אלשיך], כלי ניגוח לשבירת חומות [ביאור שטיינזלץ], או כלי נשק הגורם לאנשים לנוס ולהתפזר מפניו [עמנואל הרומי]. מבחינה דקדוקית, המילה חסרה את האות נו"ן ומשמעותה היא כמו "מנפץ" [אבן עזרא]. המילה שָׁנ֑וּן משמעותה מחודד ומוכן לחיתוך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. בחלקו השני של הפסוק, המילה עֹנֶ֥ה פירושה מעיד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והביטוי עֵ֣ד שָֽׁקֶר מכוון לעדות השקר עצמה, או משמש כתואר לאדם המעיד [אבן עזרא, מלבי"ם, עמנואל הרומי].
הפרשנים מציעים גישות שונות להסבר החלוקה לשלושה כלי נשק נפרדים. גישה אחת מתמקדת בטווח ובאופן הפגיעה: המֵפִ֣יץ מסמל אדם המפיץ ריבים ומשבר קשרים בין אנשים, הוְ֭חֶרֶב מייצגת פגיעה ישירה וקרובה, ואילו הוְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן מסמל עדות שקר ולשון הרע הנאמרים בסתר ופוגעים באדם מרחוק. בנוסף, שלושת הכלים רומזים לכך שלשון הרע פוגעת בשלושה אנשים: המספר נפגע כפטיש, השומע כחרב, ומי שמדברים עליו נפגע כחץ [מלבי"ם].
גישה אחרת מתמקדת ברובד הנפשי ובזהות המעיד. הפסוק בוחר להשתמש במילים אִ֥ישׁ ובְ֝רֵעֵ֗הוּ, המרמזות על אדם חשוב וישר, שהוא גם חבר קרוב של הנפגע. לפיכך, הנזק מורכב משלוש שכבות של כאב המקבילות לכלים: המֵפִ֣יץ, המשבר את העצמות, מסמל את ההלם והשבר הנפשי העצום מכך שאדם שנחשב ישר ומוסרי עשה מעשה כה רע. הוְ֭חֶרֶב מייצגת את הכאב החד על עצם הבגידה של חבר ואוהב. הוְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן מסמל את הפסד הממון או הנזק הפיזי שנגרם בפועל מהעדות, כאב שלמרבה הפלא נחשב לקל מבין השלושה [אלשיך].
בסופו של דבר, צירוף הכלים יחד מלמד כי עד השקר שובר, דוקר והורג את קורבנו, מבלי להותיר לו דרך להתגונן מפניו [ביאור שטיינזלץ].