הפסוק מנחה את האדם כיצד להתנהג בענווה ובתבונה בנוכחות בעלי שררה ואנשי מעלה, ומייעץ לאמץ עמדה שפלה במקום לחפש כבוד מדומה.
המילה תִּתְהַדַּר משמעה להתקשט, להבליט את עצמך או להתייפות [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד], ויש המפרשים זאת באופן מעשי כניסיון ללבוש בגדים מפוארים ולרכוב במרכבה בדומה למלך עצמו [אבן עזרא]. רוב הפרשנים מסכימים כי ההוראה אַל תִּתְהַדַּר מזהירה את האדם שלא להתגאות, שלא להעניק לעצמו מעמד ושלא להפגין את כבודו לִפְנֵי מֶלֶךְ. הסיבה לכך היא שכבודו של האדם הפרטי בטל לחלוטין לעומת כבודו העצום של המלך. ניסיון להפגין כבוד עצמי בנוכחות המלך נחשב למעשה של זלזול, שכן הוא מקטין מרוממותו של המלך [מלבי"ם, עמנואל הרומי]. יתרה מכך, מתוך יראת המלך, אין זה ראוי להראות לפניו אפילו מראה חיצוני של חשיבות [אלשיך], ואפילו אדם שהוא גדול וחשוב בזכות עצמו אינו רשאי להתגדל ולהתהדר בפני המלך [עמנואל הרומי].
בהמשך הפסוק נאמר וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, כלומר, אל תדחק את עצמך לעמוד או לשבת במקומות המיועדים לאנשים חשובים וחכמים [אבן עזרא, מצודת דוד]. ההמלצה היא לא רק להימנע מתפיסת מקומם, אלא לבחור באופן מודע לעמוד במדרגה שפלה יותר, ואפילו נמוכה מהערך האמיתי שלך [אלשיך, מלבי"ם]. גישה זו תקפה גם אם האדם סבור בתוכו שהוא הגיע למעלתם של אותם גדולים; כל עוד הוא אינו מוכר ומפורסם כמותם, עליו לחלוק להם כבוד ולא לעמוד במקומם [עמנואל הרומי]. ברוח דומה, אם אדם היה רגיל בחברתו של אדם אחר שבינתיים עלה לגדולה, אל לו להמשיך לנהוג בו כבעבר, אלא עליו לכבד את מעמדו החדש ולא לנהוג עמו בקלות ראש [רלב"ג].
הפרשנים מסבירים כי ההנחיה לתפוס מקום נמוך אינה רק עניין של נימוס, אלא חכמת חיים שמונעת בושה. עדיף בהרבה שאדם ישפיל את עצמו ויישב במקום נמוך, ואז הגדולים יכירו בענוותו ויזמינו אותו לעלות למקום מכובד יותר, מאשר שיתפוס מקום מכובד ללא רשות וייאלץ לספוג השפלה פומבית כאשר יורו לו לרדת [רש"י, רלב"ג, עמנואל הרומי]. אותו כבוד שהאדם מקבל כאשר קוראים לו לעלות, שוקל הרבה יותר מהשפלות הזמנית שבה בחר בתחילה [עמנואל הרומי].