משלי, פרק כ״ה, פסוק ו׳

אדם הניצב בנוכחות בעלי שררה נדרש לנהוג בענווה, ולכן אַל תִּתְהַדַּר – אל תתקשט, תבליט את עצמך או תתגאה לִפְנֵי מֶלֶךְ. הפגנת כבוד עצמי או ניסיון להשתוות למלך במראה חיצוני נחשבים לזלזול הפוגע ברוממותו, שכן אפילו אדם חשוב בטל לחלוטין לעומת המלך. מסיבה זו, וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, כלומר אל תדחק את עצמך למקומות המיועדים לאנשים חשובים וחכמים, גם אם אתה סבור בתוכך שהגעת למעלתם. דרך התנהגות זו היא חכמת חיים המונעת בושה, שכן עדיף לבחור במודע במקום שפל ולהיות מוזמן לעלות למקום מכובד, מאשר לתפוס מקום גבוה ללא רשות ולהיאלץ לרדת בבושת פנים.