ספר משלי חווה בנקודה זו תפנית מבנית, המציינת שלב עריכה חדש באיסוף חכמת המקרא. הפסוק הפותח אינו מדברי שלמה המלך עצמו, אלא מהווה הערת עריכה מאוחרת שנכתבה על ידי המעתיקים, אנשי חזקיהו, או חכמים אחרים שמצאו את הדברים [אמרי דעת]. ייתכן שהכותב היה שבנא, סופרו של המלך חזקיהו, שביקש לתעד את סיבת חיבור החלק הזה [אבן עזרא]. בשל המעבר החד, בספרי התנ"ך המדויקים פסוק זה פותח פרשה חדשה ונפרדת [מנחת שי].
המילים גַּם אֵלֶּה נועדו לחבר בין פרקי הספר ולרבות על החלקים הקודמים: כשם שהמשלים הראשונים ידועים ומפורסמים לכל כדברי שלמה, כך גם המשלים הבאים הם יצירתו [אבן עזרא, אלשיך]. עם זאת, תהליך המסירה שלהם היה שונה. בעוד שחלקה הראשון של המגילה היה נפוץ ומועתק ביד הכל, המשלים המופיעים מכאן ואילך היו מצויים רק בידי חכמי חזקיהו מלך יהודה. חכמים אלו מצאו אותם בספרי שלמה, העתיקו אותם, ושימשו עדים נאמנים למקורם [אלשיך, מצודת דוד]. גישה נוספת מציעה כי המילה באה להבחין בין משלים אלו לבין קובץ משלים קודם שחובר על ידי חכמים אחרים, ומדגישה שכעת חוזרים לדברי שלמה, שאליהם צורפו בהמשך הספר גם דברי חכמים נוספים כאגור ולמואל [עמנואל הרומי].
הפרשנים נחלקו בהבנת הפעולה הֶעְתִּיקוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לפעולת כתיבה והעתקה מספר לספר. אנשי חזקיהו מצאו משלים של שלמה שהיו מפוזרים במקומות שונים, ליקטו אותם וחיברו אותם יחד לכדי מחברת אחת שהשלימה את הספר המוכר לנו כיום [רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. המונח מבטא מעין העברה והסרה של הדברים ממקומם המקורי וקביעתם בספר חדש [מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון חיזוק. לפי קו מחשבה זה, כאשר חזקיהו התמנה למלך, הוא החזיר את המשלים הללו לבית המדרש, הושיב תלמידים בכל עיר, וחיזק את לימוד התורה בעם [רש"י].