משלי, פרק כ״ז, פסוק ט״ז

כל ניסיון להסתיר את פגמיה ומריבותיה של אישה רעה הוא חסר תוחלת, ומי שצֹפְנֶיהָ, כלומר מנסה להחביא אותה, כמוהו כמי שצָפַן־רוּחַ. כשם שאי אפשר לכלוא את הרוח, וככל שמנסים להסתיר אותה במקום סגור כך היא סוערת ומרעישה יותר, כך חטאיה יתפרסמו תמיד ברבים. בדומה לכך, המילים וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא מלמדות שטבעה יכריז על עצמו, בדיוק כפי ששמן על יד ימין מותיר עקבות בכל מגע ומפיץ ריח הנישא למרחוק. משמעות אפשרית נוספת היא שהשמן נועד לרפא את המכות שהאדם סופג ממנה ומפרסם בכך את סבלו, או שהוא מרמז על כוחו הפיזי שיאבד בגללה, על נגע הדומה לצרעת שהיא מביאה עליו, או על קולו של היצר הטוב המזהיר אותו מפניה.