טבעו של האדם מאופיין בהשתוקקות מתמדת שאינה יודעת שובע, בדומה לבור הקבר ולגיהינום, הנקראים שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה, אשר בולעים לתוכם מתים לעולם ולֹא תִשְׂבַּעְנָה. באותו אופן, עֵינֵי הָאָדָם הרואות את פיתויי העולם לעולם לֹא תִשְׂבַּעְנָה מהרצון לצבור עוד קניינים ומהרדיפה אחר יצר הרע, וכך נוצר בו מעין גיהינום פנימי. חוסר שובע זה נובע מטבעו החומרי של העולם הדורש התחדשות מתמדת, שכן כל תאווה שבאה על סיפוקה מתחלפת מיד באחרת, והוא משתקף גם בשאיפתו האינסופית של האדם להשגת ידע חדש. אף על פי שעיני האדם רואות כיצד ההמונים מתים ויורדים אל הקבר שאינו שבע, הוא מתעלם ממראה עיניו וממשיך להימשך אחר חמדותיו במקום לתקן את דרכיו.
משלי, פרק כ״ז, פסוק כ׳
שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדֹּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה וְעֵינֵ֥י הָ֝אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.