התמודדות עם איוולת וכעס קשה ומתישה יותר מכל משא פיזי או צרה רגילה. הכתוב עורך השוואה בין משאות חומריים כבדים לבין הקושי שבסביבת אדם חסר דעת, ומראה כי נזקו של האוויל עולה על כולם.
תחילה מוצגים שני סוגים של משאות כבדים: כֹּבֶד אֶבֶן וכן נֵטֶל הַחוֹל. הפרשנים מסכימים כי המילה נֵטֶל משמעותה משא. עם זאת, קיים הבדל מהותי בין שני החומרים הללו. האבן כבדה בפני עצמה, גם כאשר מדובר באבן אחת בודדת, ואילו החול אינו כבד כגרגיר בודד, אלא משקלו נוצר רק כאשר הוא נאסף לכדי כמות גדולה ומשא רב [מלבי"ם]. הבדל זה משמש כמשל לשני סוגים של צרות הפוקדות את האדם: האבן מסמלת צרה אחת גדולה וקשה הנופלת על האדם בבת אחת, בעוד שהחול מסמל רצף של צרות קטנות, דקות ותכופות, המצטברות יחד עד שקשה מאוד לשאתן [אלשיך].
למרות הקושי שבנשיאת משאות אלו או בהתמודדות עם צרות אלו, וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם. כעסו של האוויל קשה, מייגע ומכביד יותר מכל משא אחר [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. הסיבה לכך היא שחוסר דעתו של האוויל גורם לו להרבות בכעס באופן תדיר, מה שהופך את השהות במחיצתו לבלתי נסבלת [מצודת דוד]. יתרה מכך, כעסו של האוויל משלב בתוכו את שתי התכונות גם יחד: כל התפרצות זעם שלו היא קשה ופוגענית כמשקלה של אבן, וההצטברות המתמדת של כעסיו מכבידה כמשאו של החול. דוגמה לכך ניתן לראות בהתנהגותו של פרעה: חטאו הראשון, כשכפר בה', היה כבד כאבן, ועקשנותו שהלכה והצטברה פעם אחר פעם הייתה כבדה כחול [מלבי"ם]. על כן, הפגיעה שחווה אדם שלם וצדיק כתוצאה מחירופיו וכעסיו של האוויל, מכרעת את הכף וקשה יותר מכל צרה אחרת [אלשיך].
מנגד לגישה הרואה בפסוק תיאור של קושי בין-אישי או נפשי, ישנה גישה המעניקה לפסוק משמעות רוחנית רחבה יותר. לפי גישה זו, משקלו העצום של כעס האוויל נובע מכך שהוא מכעיס את ה', ובכך הוא גורם להביא כעס ודין על העולם כולו [רש"י].