יצא לכם פעם לנסות להרים משהו ממש כבד, עד שהידיים שלכם התעייפו לגמרי? שלמה המלך משווה בין שני דברים כבדים מאוד שאנחנו סוחבים. הראשון הוא כֹּבֶד אֶבֶן, כלומר אבן אחת גדולה שקשה מאוד להרים. האבן הזו מזכירה צרה אחת גדולה שנופלת עלינו בבת אחת. הדבר השני הוא נֵטֶל הַחוֹל. המילה נֵטֶל פירושה משא. גרגיר חול אחד הוא בכלל לא כבד, אבל כשאוספים המון גרגירי חול יחד, הם הופכים למשא כבד מאוד. החול מסמל הרבה צרות קטנות שמצטברות לאט לאט עד שקשה מאוד לשאת אותן.
אבל יש משהו שמעייף ומכביד על הלב אפילו יותר משני אלה, וזה וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם. להיות ליד אדם חסר דעת, שנקרא אוויל, שמרבה לכעוס, זה הדבר הקשה ביותר. הכעס שלו משלב את שני הדברים יחד: כל פעם שהוא מתפרץ, זה פוגע וכבד כמו אבן גדולה, ובגלל שהוא כועס שוב ושוב, הכעסים שלו מצטברים ומכבידים כמו ערימה ענקית של חול. דוגמה לכך היא פרעה מלך מצרים, שהחטא הראשון שלו כלפי ה' היה כבד כמו אבן, והעקשנות שלו שהמשיכה עוד ועוד הצטברה והפכה לכבדה כמו חול. לכן, ההתמודדות עם אדם שכועס כל הזמן מתישה הרבה יותר מכל משא או צרה אחרת.