שמתם לב פעם איך זה שברגע שאנחנו מקבלים משהו שממש חלמנו עליו, אחרי זמן קצר אנחנו כבר מתחילים לרצות משהו חדש? הפסוק מסביר את התכונה הזאת שלנו בעזרת השוואה מעניינת. הוא משתמש במילים שְׁאוֹל וכן אֲבַדֹּה, שמתארות את הקבר ואת סוף החיים. בדיוק כמו שהקבר לעולם לא מתמלא, כך גם עֵינֵי הָאָדָם לעולם לא שבעות מהדברים שיש לעולם להציע. ולמה הפסוק מדבר דווקא על העיניים? כי העיניים שלנו הן הראשונות שרואות את כל הדברים המעניינים מסביב. הן מסתכלות, ואז מעבירות את המסר ללב שלנו, שמתחיל מיד לרצות אותם. בגלל זה, ברגע שאנחנו משיגים משהו אחד, הרצון שלנו לא באמת נרגע, והטבע שלנו הוא מיד להתחיל לחפש את הדבר החדש הבא.
משלי, פרק כ״ז, פסוק כ׳
שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדֹּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה וְעֵינֵ֥י הָ֝אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.