משלי, פרק כ״ז, פסוק י״ב

האם קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב, ופתאום ראיתם מרחוק שלולית ענקית של בוץ? מה עשיתם? בטח עצרתם וחיפשתם דרך לעקוף אותה, כדי לא להתלכלך. אדם חכם וזהיר נקרא בתנ"ך עָרוּם. כשהוא מזהה מראש שמתקרבת רעה, כלומר סכנה או צרה, הוא מיד נִסְתָּר, שזה אומר שהוא שומר על עצמו, בורח למקום מבטחים ומתכונן. זה יכול להיות משהו רגיל, כמו לחפש מחסה לפני סופה חזקה, אבל החכמים מסבירים שזה קשור גם להתנהגות שלנו. אדם פיקח יודע להתרחק ממעשים רעים, וכשיש בעיה הוא מתקרב אל ה' וסומך עליו שישמור עליו. לעומת זאת, יש אנשים שנקראים פְּתָאיִם. הם ממשיכים ללכת בלי לחשוב או להסתכל קדימה. הם לא נזהרים, נכנסים ישר לתוך המקום המסוכן או מתפתים לעשות דברים לא טובים. בגלל חוסר הזהירות שלהם הם נֶעֱנָשׁוּ, כלומר סופגים פגיעה או מפסידים דברים שחשובים להם. החכמה האמיתית היא לפקוח עיניים, לחשוב צעד אחד קדימה, ולבחור תמיד בדרך הטובה והבטוחה.